שאלה: תוכיח לי את מציאות אלוהים, באופן שאהיה בטוח בקיומו?
תשובה: לפני שנתחיל בוא נסכים על כללים להוכחה, מה נחשב להוכחה? מתי אתה מחליט על מציאותו של משהו ומתי אתה מסתפק?
האם אתה מסתפק אם אתה קיים? אני מניח שלא, אתה מבין, מרגיש ורואה שאתה קיים, נכון?
השואל: נכון, כל דבר שאני יכול להרגיש , לראות או למשש אני בטוח שהוא קיים, כל מה שאני יכול לחוש ב- 5 החושים שלי אני יכול להיות בטוח שהוא קיים.
המשיב: האם אתה בטוח שאני קיים, כן אני זה שכותב אליך כרגע, זה שאתה קורא את תשובתו, האם אתה מסתפק בקיומי? או שאתה בטוח שאני קיים?
השואל: כן, אני בטוח בקיומך אני רואה את האותיות מסודרות, אני מבין שמשהו בעל שכל כתב לי את הדברים.
המשיב: בדיחה ידועה מספרת על מורה ברוסיה שקרא לכל תלמידיו ואמר להם שאלוהים אינו קיים מכיוון שלא ניתן לראות אותו. אז קם אחד התלמידים ממושבו וצעק "איננו רואים את שכלו של המורה, מכאן שלמורה אין שכל"!
גם את הנגר שבנה את הכיסא עליו אתה יושב אתה לא רואה כרגע, יתכן אפילו שהנגר לא חי ובכל זאת אתה מבין הגיונית שמישהו בנה את הכיסא והוא לא נוצר ללא יד מכוונת.
ראית פעם גלי קול? ראית פעם חמצן? ראית פעם גלי רדיו? אתה יודע שכל הדברים האלה קיימים בזכות המסקנות שהשכל הורה לך לא מפני שראית אותם.
את החשמל אנחנו לא רואים אבל אנחנו רואים את פעולתו רואים פלורוסנט דלוק, רואים מחשב דלוק, ואנחנו מבינים שיש כוח הנקרא חשמל,
את "כוח המשיכה" אנחנו לא רואים אבל אנחנו יכולים לראות שהוא קיים כל חפץ שנזרוק ימשך לארץ למרות שאנחנו לא רואים את החשמל ואת כוח המשיכה אנחנו מבינים בהגיון שברשותנו שהם קיימים.
זאת אומרת שלא רק 5 החושים שלנו יכולים להוכיח על קיומו של משהו, מספיק שיש לנו הוכחות לוגיות הגיוניות שמשהו קיים, אנחנו מבינים שהוא קיים.
לסיכום: להוכיח את מציאות אלוהים אנחנו לא צריכים לראות אותו אלא מספיק שיהיה מוכח לנו שהוא קיים על ידי ההיגיון שברשותנו.
לאחר שסיכמנו מה מקובל עלינו כהוכחה למציאותו של משהו אנחנו יכולים להתקדם.
ובכן, ישנם דרכים ואפשרויות רבות להוכיח את מציאותו של אלוהים כדי לא להטריח אותך,בחרתי אחת מהם
נסכם את ההוכחה, ולאחר מכן נסביר אותה ונראה שיש לה גם חריגים יוצאים מהכלל.
סיכום ההוכחה:
1) טענה: לכל סדר יש מסדר.
2) עובדה: העולם מסודר.
3) מסקנה: לעולם יש מסדר. (אלוהים)
אם נסכם זאת במילים:
כל דבר מסודר מעיד על מישהו שסידר אותו, וכיוון שהעולם מסודר, אנחנו מגיעים למסקנה שיש משהו שסידר אותו- הבורא.
כל סדר שאין סיכוי שסודר ללא יד מכוונת, חייב להיות מסדר.
טענה: לכל דבר מסודר שאין סיכוי שנוצר ללא יד מכוונת, חייב להיות מסדר.
מסכים לסיכום?
השואל: מסכים, אבל מי אמר שהעולם מסודר בכזו צורה שלא יתכן שהוא נוצר ללא מסדר.
המשיב: ובכן מכאן אנחנו נמשיך להוכחת סעיף 2 שהעולם מסודר, ולעניינו שהעולם מסודר באופן שלא ייתכן שהוא סודר מאליו.
נחזור על סיכום ההוכחה, ונמשיך הלאה:
1) טענה: לכל סדר יש מסדר.
הטענה קבילה רק אם הסדר לא ייתכן שנוצר ללא מסדר.
2) עובדה: העולם מסודר.
העובדה קבילה רק בתנאי שנראה עולם מסודר ללא ייתכנות שהעולם סודר מאליו.
3) מסקנה: לעולם יש מסדר. (אלוהים)
מסכים על סיכום ההוכחה באופן היותר מדוייק?
השואל: כן
המשיב: ובכן האם העין שלך פחות מסודרת מהמצלמה או יותר מסודרת מהמצלמה?
כן, העין זו שאיתה אתה קורא כרגע את האותיות, לפני שתענה לי נתבונן קצת על העין שלנו העין נמצאת לך בראש, האם נראה לך שמשהו סידר אותה שם? דמיין לעצמך מישהו עם עיניים בקרסול, או בכל בוהן ברגל תהיה עין אחת, אם היו נותנים לך לסדר אדם מחדש האם היית שם אותה במקום אחר או מסדר אותה כך כמו שהיא?
נמשיך הלאה, כל כמה שניות אתה מעפעף חשבת פעם למה?
ובכן, לעין יש נוזל סיכה מיוחד עם אחוזים מדויקים של חומר טבעי שיודע גופך לייצר, החומר הזה נמצא בדיוק במינון ובאחוזים המתאימים אם החומר היה "נשפך" מדיי לא היית יכול לקרוא את הספר כי כל הזמן היית דומע, ואם היה פחות מדיי העיניים היו מתייבשות, גם החומר ניקוי לניקוי עיניך שגופך מייצר הוא נוצר בצורה מדויקת אם תשים ריכוז חזק מדיי של חומר העיניים היו שורפות ואם תשים חומר חיטוי לא מרוכז כלל העיניים לא היו מתנקות, החברות שמייצרות חומר חיטוי לעדשות מגע רק "מחקות" את החומר הניקוי הטבעי שיש לך.
נמשיך הלאה כל דבר שאתה רואה מתהפך פעמיים פעם אחת כשהוא נכנס לתוך עיניך ופעם אחת במוח שלך, האם נראה לך שכל זה סודר במקרה?
האם נראה לך שהמצלמה יותר משוכללת מהעין? האם נראה לך שעין מסודרת כזו דומה לסדר של המצלמה שעליה הסכמת שלא יתכן שנוצרה המצלמה לבד.
השואל: אני מסכים שהעין מסודרת וכן אני מסכים שהסדר בעין דומה יותר למצלמה.
המשיב: ובכן,דוגמא אחת מתוך מיליוני דוגמאות, מוכיחה לנו שהעולם מסודר בצורה שלא יתכן שהוא יהיה מסודר ללא מסדר.
השואל: הדוגמא של המצלמה שנתת היא לא דוגמה להשוואה לעין, כי את בני האדם אני יודע כיצד נוצרו, הם נוצרו בתהליך טבעי בהחלט, כל שני הורים יכולים ל"ייצר" תינוק עם שני עיניים מופלאות, ולכן העיניים נוצרו לא על ידי הבורא אלא על ידי שני ההורים, לעומת זאת המצלמה אני יודע שמצלמה נוצרה בתהליך המכוון על ידי האדם ולא במקרה.
ולכן העין נוצרה במקרה והמצלמה לא.
המשיב: תאר לך שהגעת למפעל של המצלמות "ניקון" נכנסת לשם ואתה רואה איך המכונות פועלות ללא יד אדם הכול אוטומאטי אתה לא רואה אדם בסביבה ואתה עומד משתומם איך ייתכן מפעל כזה ענק מייצר מצלימות כאלה חכמות ומיוחדות?
ובכן מה נראה לך יותר פליאה לייצר מצלמה אחת או לייצר מפעל מצלמות שלם שפועל ללא יד אדם?
אם מצלמה אחת אתה מסכים שחייב להיות שהיא בצורה מכוונת, ודאי שמפעל שלם של מצלמות חייב להיות שהוא נוצר שלא במקרה על ידי יד מכוונת.
נניח ששמעת על שני מהנדסים חיים ויוסי.
יוסי המהנדס בא אליך עם מצלמה אחת שהוא ייצר עם המכשירים במעבדה שלו, ולעומתו חיים המהנדס בא אליך עם מכונה המייצרת מצלימות באופן אוטומאטי, מי לדעתך מהנדס יותר חכם ומקצועי?
עכשיו נשווה זאת לעניין האדם, נכון אתה צודק, שכל הורים יכולים ל"ייצר" תינוק עם שני עיניים מיוחדות כאלה, אבל הם חלק מהמפעל השלם המייצר תינוקות כאלה מופלאים, מה יותר נפלא לייצר אדם אחד עם עיניים מופלאות יותר ממצלימה או לייצר מפעל שלם המייצר בני אדם, אותו אחד שחשב על ייצור האדם עם העיניים המופלאות בנה בתוך האדם "מכונה" שדרכה יוכל להוליד עוד ילדים מופלאים, מה נראה לך יותר מתוחכם לייצר אדם אחד עם עיניים כאלה מיוחדות או לברוא אדם עם עיניים מופלאות שגם יכול להוליד עוד ילדים מופלאים כמוהו?
לכן שנינו הגענו לעובדה: בעולם שלנו יש דברים מסודרים שלא יתכנו שסודרו ללא מסדר.ונגיע למסקנה: העולם סודר על ידי מסדר דהיינו הבורא.
להמחשת הסיכום נביא לך סיפור:
המדען האנגלי הנודע אייזיק ניוטון ערך פעם בביתו סעודה חגיגית לכבוד ידיד נעורים, אף הוא מדען חשוב, אשר שב לאנגליה. במהלך הסעודה התעניין הידיד בנימת תמיהה בדבר נכונות השמועה כי הוא, ניוטון. מאמין נלהב באלוהים.
לשמע השאלה הרצינו פני ניוטון, והוא השיב בשקט: ''רצוני להראותך דבר מה אשר בודאי יעניין אותך''.
בחדר עבודתו הוריד ניוטון מאחד המדפים מערכת כדורים, גלגלים, וקפיצים, והסביר: ''אלו הם כוכבי הלכת. הנה זהו כדור הארץ כשסביבו חג הירח. זהו שבתאי על ירחיו, וזהו צדק וכו'. ועתה ראה''. במשיכת חוט הפעיל ניוטון את המערכת, והנה החלו ה''כוכבים'' לנוע זה לצד זה וזה סביב זה בסדר מופתי, כאשר הם מחקים בדיוק נפלא את מהלכי הכוכבים בחלל. האורח הנפעם ממראה עיניו (טרם התגלה החשמל המניע!) קרא בהתרגשות, ''אייזיק, איך עשית זאת?!''
וניוטון, המדען הדגול, השיבו בשלוה מעושה: ''אני? לא אני עשיתי זאת. בחצר ביתי הצטברה ערימת גרוטאות של כדורים, קפיצים, וכדו'. מרדף כלב אחר חתול גרם לאחרון לזנק היישר על גבי ערימה זו, כשהכל מתעופף באויר. לשמע הרעש יצאתי לחצר ולפליאתי גיליתי כי שיבת החפצים השבים לאדמה זה על גבי זה, וזה בסמוך לזה, יצרו מוצר זה שלפניך.
למראה פניו המשתוממות של האורח, השתנתה נעימת דיבור המארח והוא המשיך בקול מוכיח: ''מערכת זו אינה אלא מערכת דמי המחקה את המקור האמיתי, העצום המורכב והמפליא לאין ערוך. הדמי אינו יכול להווצר בדרך מקרה... והמקור, כן?!
המסקנה: אם קיימת יצירה, קיים יוצר. אם גילינו מבנה במעמקי ג'ונגל אפריקני סבוך, ידענו מיד בודאות גמורה כי מישהו היה כאן והקימו. ואין זה משנה כלל, לענין נתון זה, אם ומדוע אינו נראה כעת.